חוזים אישיים למורים - טעות חמורה

לאחרונה פורסם כי במסגרת הסכם השכר שנחתם על הסתדרות המורים לפני כשנה הסכימה ההסתדרות באופן תקדימי לכך שמנהלי בתי ספר יוכלו להעסיק מורים שלא יהיו מיוצגים על ידי הסתדרות המורים, בחוזה אישי בשכר גבוה מזה שמקבל מורה על פי ההסכמים הקיבוציים. לפי ההסכם שנחתם, עד 6% מכוח ההוראה יוכל להיות מועסק בחוזה אישי. ארגון המורים לעומת זאת סרב עד כה לדרישה דומה מצד האוצר העומדת במחלוקת בין הצדדים. האוצר מסביר את המהלך השנוי במחלוקת בטיעונים בדבר הצורך בתמרוץ "כוח אדם איכותי" להיכנס למערכת החינוך, ו"גמישות ניהולית" שיש לתת למנהלים כדי שיוכלו להתחרות ב"שוק" על עובדים אלה. לא למותר לציין כי מדובר במדיניות שמקודמת במרץ על ידי פורום "קהלת" ושקנתה לא אחיזה במשרדי הממשלה והבשילה לידי מעשה.[1]

אלא שמהלך דומה להעסקת עובדים בחוזים אישיים במשרדי ממשלה שונים, שהובל על ידי האוצר ונציבות שירות המדינה החל משנות ה-90, ובהתאם להצדקות זהות, הביא לתוצאות שונות מאילו שהוצהרו מראש על ידי האוצר ונציבות שירות המדינה, והוכיח שוב כי מטרתם של חוזים אישיים היא להפחית את שכר העובדים ולא לשפר אותו. לאחר שבשנות ה-90 התאפשרה לראשונה העסקת עובדי מדינה בודדים ובכירים בחוזים אישיים, ההעסקה בחוזים אישיים בשירות המדינה התרחבה דרמטית – בתחילת שנות ה-2000 עלה שיעור העובדים בחוזים האישיים ל-4.3% בשנת 2013 הגיע שיעור זה ל-13% וכיום הוא עומד לפי ההערכות על כ-20%[2] ויחידות שלמות בשירות המדינה הוחרגו ממשטר ההסכמים הקיבוציים. כך, העסקה בחוזים אישים הפכה לדרך המלך, כאשר, בניגוד למה שהוצהר מלכתחילה, רק כ- 10% מהמועסקים בחוזים אישיים הם עובדים בכירים.[3] יתר על כן, עובדים אלה מגלים עם השנים כי הם מופלים למעשה לרעה לעומת עובדי מדינה אחרים, "בנים חורגים" בארגון העובדים ועל כן נטולי כוח ארגוני לשפר ולהיאבק על תנאי העסקתם. כך, נתוני הנציבות ובנק ישראל מלמדים[4] כי בעוד שבשנים הראשונות השכר שמקבלים העובדים בחוזים האישיים אכן גבוה מזה שהיו מקבלים לו היו מועסקים בהסכם הקיבוצי, הרי שאחרי זמן לא ארוך של בין 5 ל-10 שנים השכר משתווה ובהמשך אף יורד מזה של עובדי מדינה בהסכמים קיבוציים. העובדים בחוזים האישיים אינם נהנים מעדכוני שכר ותנאים נוספים שמשיגה ההסתדרות עבור העובדים במסגרת הסכמי שכר שנחתמים בינה לבין האוצר, ושכרם הולך ונשחק במהירות, כאשר עדכון שלו תלוי אך ורק ברצון הטוב של משרד האוצר. העובדים בחוזים האישיים אינם מקבלים גם תוספת וותק, מענק יובל והטבות נוספות. (לדעתך אפשר לומר שהתקדמותם אף היא תלויה לחלוטין ברצון הטוב של המדינה.

משרדנו ניהל תיקים בשם מאות עובדים בחוזים אישיים, המועסקים במשרדי האוצר, הכלכלה, החקלאות, הגנת הסביבה והפנים במשרות בדרג הנמוך (דרגות 36-38) ודרג ביניים. עובדים אלה הוכיחו כי המדינה הטעתה אותם בחתימה על החוזה האישי, כי לא נוהל איתם מו"מ על תנאיו, ואף לא הוצעה להם כלל האפשרות של העסקה בתנאי הסכמים הקיבוציים. עוד טענו העובדים כי המדינה פעלה בחוסר סמכות שכן הוראת המנהל מכוחה הם הועסקו, אשר אפשרה את העסקתם במשרות בדרג הנמוך בחוזים אישיים ניתנה בהליך לא תקין, ללא פרסום ולא על ידי נציב שירות המדינה עצמו. ולבסוף, העובדים הוכיחו כי המדינה פעלה במכוון ללא שיתוף ויידוע של ההסתדרות ובניגוד לחובתה לנהל מו"מ עימה על הרחבת העסקת העובדים בחוזים המיוחדים גם במשרות אלה. בית הדין האזורי לעבודה קיבל את התביעה, וקבע כי הנציבות פעלה שלא כדין בכל הנוגע להעסקת העובדים בדרגות הנמוכות בחוזים אישיים, וכי היה אסור לה להרחיב את אפשרות ההעסקה של עובדי המדינה למשרות זוטרות ללא הסמכה כדין וללא שקיפות מול ארגון העובדים.

בפסק דין בעייתי ומעורר מחלוקת קיבל בית הדין הארצי את ערעור המדינה[5], ביטל את זכיית העובדים וקבע כי אין להתערב בתוכן חוזי העבודה האישיים, והגם שנפלו פגמים בהתנהלותה הנציבות פעלה בסמכות כאשר הרחיבה את האפשרות להעסיק עובדים בחוזים אישיים גם למשרות בדרג נמוך. בית הדין התעלם מפסיקה קודמת שלו שהתנתה את תוקפם של החוזים האישיים בהסכמה של ארגון העובדים, והחריג את העובדים במקרה זה מהכלל לפיו הכרעה שיפוטית בפירוש הסכם קיבוצי תחול על כלל העובדים גם אם לא היו צדדים להליך. בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ סרב להתערב בפסק דינו של בית הדין הארצי.

משמעות פסק הדין שהתקבל על ידי בית הדין הארצי היא כי בהיעדר התנגדות ועמידה איתנה על המשמר על ידי ארגוני העובדים, בית הדין לעבודה לא יתערב בדיעבד על מנת להגן על עובדים שהוחרגו מתחולת הסכמי העבודה הקיבוציים בשירות המדינה. התקדים להעסקת עובדים בחוזים אישיים בשירות המדינה שומה עליו לשמש לפיכך תמרור אזהרה בולט לארגוני המורים. עליהם לזכור כי מהלך שמתחיל בהסכמה למספר קטן של עובדים שיועסקו בחוזים מיוחדים עלול להיות מורחב עד מהרה ולהביא להעסקה נרחבת של שכבה רחבה ביותר של מורים, מגמה שהארגון יתקשה לעצור. מורים אלה "יפותו" ללמד בשכר גבוה יחסית, אך אם ישרדו במערכת יותר משנים ספורות, הם יגלו כי שכרם נשחק וכי הם נותרו ללא הגנה וללא יכולת להיאבק באופן מאורגן על תנאי העסקתם. במקביל, כוחם של ארגוני המורים יפחת בשל מעבר של מורים רבים להעסקה באופן לא מאורגן, וכתוצאה מכך גם יכולתם לנהל מו"מ אפקטיבי על תנאי השכר של המורים תיפגע, דבר שיגביר את המוטיווציה של מורים לעבור להעסקה בחוזים אישיים, וחוזר חלילה.

דאגה אמיתית לציבור המורים, מעמדם, כמו גם לאיכות כוח ההוראה בישראל, שומה עליה להתבטא בביצור וחיזוק מעמד ארגוני המורים, דבר שיאפשר להם להיאבק על תנאי העסקה מיטיבים ולייצר ביטחון להעסקה ארוכת טווח במסגרת הסכמים קיבוציים. העסקת מורים בחוזים אישיים תגרום לפגיעה בשכרם של המורים בטווח ארוך, תפגע קשות בארגוני המורים, ורק תעצים ותגביר את הפגיעה במערכת החינוך הסובלת גם כך מעזיבה מאסיבית של כוח הוראות מיומן.

[1]https://kohelet.org.il/wp-content/uploads/2023/09/heskem.sachar.challenges.pdf [2]ראה מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת בנושא "מאבקם של עובדים המועסקים בשירות המדינה באמצעות חוזים אישיים להקמת ארגון עובדים יציג" מיום 13.3.13 [3]נתונים באתר ארגון "אחדות" ביחס להתפלגות סוגי החוזים האישיים. חוזים בלשכות שרים וחוזים 87 ו-587 הינם חוזים שאינם בכירים, וגם חוזי כלכלנים אינם מוגדרים כחוזי בכירים. http://www.ahdut.org/he-il/%d7%a0%d7%aa%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%9e%d7%97%d7%a7%d7%a8/ [4]בנק ישראל – חטיבת המחקר, נועם מיכלסון, השפעת החוזים האישיים במינהל הציבורי בישראל על משך השירות, סדרת מאמרים לדיון, פברואר 2012. [5]ע"ע (ארצי) 1234-06-20 חיון ואח' נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 10.3.20)